מה צריך להוכיח בתביעה נגד עו"ד שלא הגיש תביעה במועד והתביעה התיישנה?

לקוח סיכם עם עורך הדין שלו שיגיש תביעה. עורך הדין התמהמה, התרשל, לא הגיש את התביעה, והתביעה התיישנה.

הלקוח הזועם מעוניין לתבוע את עורך הדין המתרשל. אין מחלוקת על כך שעורך הדין התרשל ואין מחלוקת על כך שהלקוח איבד את הסיכוי לזכות בתביעה.

נטל ההוכחה: זכייה ודאית או אובדן סיכוי?

השאלה העומדת לדיון במאמר זה היא האם בתביעה נגד עורך הדין המתרשל הלקוח צריך להוכיח שהיה זוכה בתביעה (אילו הוגשה), או שעל הלקוח להוכיח שהיה סיכוי כלשהו לזכות בתביעה וסיכוי זה אבד לו כתוצאה מהתרשלותו של עורך הדין.

ההבדל בין שתי האפשרויות לעיל הוא מהותי: אם הלקוח צריך להוכיח בהסתברות של למעלה מ- 50% (נטל ההוכחה במשפט אזרחי) כי היה זוכה בתביעתו, הרי שאם לדוגמה בית המשפט יגיע למסקנה שסיכויי התביעה היו רק 40%, הלקוח יפסיד לחלוטין את תביעתו נגד עורך הדין המתרשל ויחויב בהוצאות.

אם – לעומת זאת – הלקוח צריך רק להוכיח שהיה לו סיכוי והוא הפסיד את הסיכוי, הרי שלפי אותה דוגמה הלקוח יזכה (חלקית) בתביעתו נגד עורך הדין, ועורך הדין יחויב לשלם לו 40% מהסכום בו היה זוכה אילו תביעתו הוגשה והוא היה זוכה במשפט. בנוסף עורך הדין יחויב בתשלום הוצאות ללקוח התובע.

פיצוי בגין אובדן סיכוי

לפיכך, במקרים מסוג זה ניתן לפסוק פיצויים בגין הנזק של אובדן הסיכוי. הפיצוי אינו מלוא הרווח או התועלת שנמנעו מהלקוח אלא החלק מהם המבטא את שווי הסיכוי שההתרשלות מנעה מהלקוח.

"פסיקה ענפה למדי אימצה גישה זו בהקשרים שונים, ביניהם בתביעות בשל רשלנות מקצועית כלפי עורכי דין ורואי חשבון, במקרים שבהם התוצאה של הרשלנות הייתה, למשל, אבדן סיכוי לכרות חוזה או לזכות בערעור או בתביעה"
— המלומדים פרידמן וכהן, בספרם "חוזים"

על מנת שייפסק פיצוי בשל אובדן סיכויים, על הלקוח להוכיח במאזן ההסתברויות האזרחי, כלומר יותר מ- 50%, שרשלנות עורך הדין גרמה לאובדן סיכוי בעל ערך ולהוכיח - לפי מאזן ההסתברויות - את שיעורו של סיכוי זה. הפיצוי נועד לפצות על אובדן הסיכוי לזכות בתביעה ולא על מלוא הרווח או התועלת הפוטנציאליים שנשללו מהלקוח (מתן פסק דין לטובת הלקוח).