אביעד שלום, אתה צודק.
הזכות הראשונית לקבלת הוצאות ושכר טרחה שנפסקו בבית המשפט שייכת ללקוח (ולא לעורך דינו), ולכן הלקוח רשאי לקזזן מול הצד שכנגד; מאחר שהסכם שכר הטרחה שנוסח על ידי עורך הדין שותק לגבי הוצאות לחובת הלקוח, עמידת עורך הדין על קבלת הסכום "ברוטו" נדחית מכוח כללי פרשנות חוזים נגד המנסח.
הזכות הראשונית בכספי שכר הטרחה וההוצאות שנפסקו שייכת ללקוח בלבד
הנחת היסוד המשפטית היא כי כל סכום שנפסק על ידי בית המשפט כהוצאות או כשכר טרחת עורך דין נפסק לטובת בעל הדין (הלקוח) והוא שייך לו בלבד, ולא לעורך דינו. מערכת היחסים החוזית שבין עורך הדין ללקוח היא נפרדת, וגם כאשר קיים סעיף בהסכם הקובע כי שכר הטרחה שנפסק "שייך לעורך הדין", מדובר בזכות חוזית פנימית לקבלת הכספים מהלקוח, אך אין בכך כדי לשנות את העובדה שהחייב המשפטי הישיר כלפי הלקוח הוא הצד שכנגד (הנתבע).
מנגנון הקיזוז ותיאום ההוצאות בין בעלי הדין בהליך
במישור היחסים שבין הלקוח לבין הצד שכנגד (הנתבע), קיימים חיובים הדדיים: הנתבע חייב ללקוח הוצאות שנפסקו לטובת הלקוח, והלקוח חייב לנתבע הוצאות שנפסקו לחובתו בהליכי ביניים. על פי הדין, כאשר בעל דין זכאי לקבל הוצאות ובמקביל חייב לשלם הוצאות באותו הליך, מתבצע קיזוז (תיאום הוצאות) והתשלום בפועל מבוצע רק על היתרה. מאחר שהחוב המקורי של הנתבע הוא כלפי הלקוח (ולא כלפי עורך הדין באופן ישיר), הקיזוז מבוצע כדין במישור היחסים שבין שני בעלי הדין.
פרשנות הסכם שכר הטרחה לרעת המנסח (עורך הדין)
במישור היחסים שבין הלקוח לעורך הדין: עורך הדין דורש לקבל את מלוא שכר הטרחה שנפסק לטובת הלקוח ("ברוטו"), בעוד שהלקוח קיבל בפועל רק את היתרה ("נטו") לאחר הקיזוז של ההוצאות שנפסקו לחובתו. מאחר שעורך הדין הוא שניסח את ההסכם והותיר לאקונה (חסר) לגבי השאלה מי יישא בהוצאות שייפסקו לחובת הלקוח, פועל כלל הפרשנות נגד המנסח. המשמעות היא שלא ניתן לפרש את ההסכם כמעניק לעורך הדין זכות לקבל כספים שלא הגיעו בפועל לכיסו של הלקוח בשל הוצאות שנוצרו במהלך ניהול התיק על ידי עורך הדין.
סיכום
הקיזוז אינו מבוצע מכספים שעורך הדין חייב ללקוח, אלא מבוצע בראש ובראשונה בין הלקוח לצד שכנגד (הנתבע) המחזיקים בחיובים הדדיים. מאחר שהזכות הראשונית לקבלת ההוצאות שייכת ללקוח, הקיזוז מול הנתבע מפחית את הסכום המשולם בפועל. עורך הדין, אשר ניסח את ההסכם ולא הסדיר בו את השלכות פסיקת ההוצאות לחובת הלקוח, כפוף לכלל הפרשנות נגד המנסח, ולכן אינו יכול לדרוש מהלקוח את הסכום התיאורטי ("ברוטו") שנפסק, אלא רק את הסכום שנותר בפועל לאחר הקיזוז כדין.
הדברים לעיל אינם ממצים, אינם בגדר חוות דעת משפטית והם מבטאים התרשמות ראשונית בלבד שאין בצידה אחריות מקצועית. בדרך כלל ראוי לפנות לעורך דין בסודיות ולהציג בפניו את מלוא המידע והמסמכים הדרושים לעניין.
